תחרות מול השגיות, מי מנצח?

תחרות מייצרת הצלחות,
השגיות מייצרת אושר שמייצר הצלחות.
מה ההבדל?
מי שתחרותיות זה מה שמניע אותו, זה יגרום לו/ה לשאוף קדימה
אבל לרוב הוא יהיה מונע מרגשות של
צרות עין,
הוא ירצה שכל המתחרים שלו יכשלו, (לפעמים אפילו יותר ממה שהוא רוצה לנצח)
כל פעם שהוא יפסיד יחרב עולמו, קשה לבנות ככה הערכה עצמית.
אני אומר לכם את זה בתור אחד שגדל לתחרותיות טוטאלית עם כל מה שזז, בכל תחום.
עדיף להיות תחרותי מאשר לא להיות כלום, זו דעתי.
אבל יש משהו הרבה חזק מלהיות תחרותי, להיות אדם השגי!
לפתח תודעת השגיות.
להיות הכי טוב שאת/ה יכול, לממש את הפוטנציאל שלך עד תום.
להיות בתחרות עם עצמך, עם ההשגים שלך, לשאוף קדימה תמיד.
להסתכל על אותם מתחרים, קולגות, גם אם אם יותר מצליחים ממך וגם אם פחות,
אבל מנקודת מבט של למידה וקבלת השראה, בעין טובה.
ככה לומדים, ומתפתחים ומצליחים באותה מידה אולי אפילו יותר.
והדבר הכי חשוב זה המתכון לחיים מאושרים ומוצלחים יותר.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *